אָסוּר לְכַחֵד מִן הַלֵּב אֶת הַיִּידִישׁ שֶׁלָּנוּ,

לְשׁוֹן אַהֲבָה בְּפִיהֶן שֶׁל אֵין סְפוֹר אִמָּהוֹת,

שִׁירִים, אַגָּדוֹת עַל טַוָּס הַזָּהָב שֶׁשָּׁמַעְנוּ –

שִׁירַת הַחַמָּה שֶׁשָּׁקְעָה בְּלֶהָבוֹת.

 

אִמּוֹתֵינוּ דִּבְּרוּ בִּלְשׁוֹן עֲסִיסִית, מִתְנַגֶּנֶת,

עִם הָאֶלֶף-קָמָץ, עִם הו"ו וְעִם כָּל הַפְּסוּקִים.

בְּיִידִישׁ פָּנוּ אֶל הָאֵל בִּתְחִנָּה מִתְלַהֶבֶת

וְזִמְּרוּ אֶת שִׁירֵי הַיְּעָרוֹת הַיְּרֻקִּים.

 

בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן הִתְחַנַּכְנוּ, דִּבַּרְנוּ, צָחַקְנוּ –

שְׂפַת עַמֵּנוּ בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת אֲרֻכִּים עַד הַיּוֹם,

בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן אֶת חַלַבּ אִמּוֹתֵינוּ יָנַקְנוּ

וְהִתְפַּעַלְנוּ מָאוֹר כּוֹכָבִים בַּמָּרוֹם.

 

בְּיִידִישׁ לָמַדְנוּ, קָרָאנוּ, כָּתַבְנוּ, שִׂחַקְנוּ,

טָעַמְנוּ בָּהּ שִׁיר וּפִתְגָּם וּפִזְמוֹן יְלָדִים,

בַּשִּׁירִים אֶת חֶבְלֵי הָרָעָב וְהָעֶצֶב הֶשְׁתֵּקֵנוּ –

יַאנְקֶלֶךְ, שֶׁרֵהָלֵךְ, קוֹלוֹתֵיהֶם הַצְּלוּלִים...

 

עִם הַיִּידִישׁ עַל שִׂפְתוֹתֵיהֶן נֶעֶלְמוּ אִמּוֹתֵינוּ.

עַצְמוֹתֵיהֶן וְהַיִּידִישׁ – יְסוֹד מְדִינַת הַיְּהוּדִים.

בְּדוֹבְרֵנוּ לֹא-יִידִישׁ – מֶלַח נִזְרַע עַל פְּצָעֵינוּ.

כַּמָּה חֲסֵרָה לִי הַיִּידִישׁ – הֵנִיב הַיְּהוּדִי הַמַּדְהִים.